התנהגויות מסוכנות על הכביש והקשר שלהן להפרעת קשב נחקרים זה שנים.

כך, נבדקו השפעת ליקוי בקשב והשפעת האימפולסיביות, אם היא קיימת, על הנהיגה.

נמצא כי צעירים בעלי הפרעת קשב נוטים יותר להציג הפרעה בביצוע, ולאו דווקא בעיה בידע תיאורטי ובהבנה של חוקי הנהיגה.

צעירים הסובלים מהפרעת קשב נתפסו יותר בנהיגה מהירה, היו מעורבים ביותר תאונות וגם היו אחראים ליותר תאונות, היו להם יותר השעיות של הרשיון והם דורגו ע"י עצמם וע"י אחרים כבעלי הרגלי נהיגה גרועים.

כמו כן, נמצא קשר ישיר בין שכיחות הפרעות הנהיגה לבין לבין הפרעה מרדנית-מתנגדת, ולחלופין, הפרעת התנהגות, והן דורגו כגורם הסיכון הגבוה ביותר לעברות הנהיגה הללו.

 

נראה אפוא כי הקשר העיקרי לביצוע העברות הוא הנטייה לבצע אותן בגלל הקווים המתנגדים-מרדניים או בגלל הפרעת ההתנהגות, ואלה משמעותיים יותר מהפרעת הקשב עצמה.

מחקרים חדשים יותר מראים קשר בין הפרעת קשר להתנהגויות נהיגה שונות, ובהן תוקפנות וזעם בזמן הנהיגה, נהיגה תוקפנית ונוטלת סיכונים, ציות נמוך לחוקי הנהיגה וטעויות נהיגה הקשורות בקשב.

יצויןף כי נמצאה נטיית יתר לתאונות, אך לא נמצא קשר מובהק בין נטייה זו לתפקודי הקשב של הנהגים.

גם לא נמצא במחקר זה קשר בין הנטייה לתאונות לקיומה של תחלואה נלווית, כגון דיכאון, חרדה או הפרעה מרדנית-מתנגדת, אלא רק קשר ישיר בין קשיי הנהיגה להפרעת הקשב עצמה.

 

כמה וכמה עבודות עכשוויות מצביעות על קשר מובהק בין הטיפול התרופתי בהפרעת הקשב ושיפור יכולות הנהיגה והירידה בסיכון לתאונות.

כולן מראות כי טיפול תרופתי בהפרעת קשב משפר את התפקודים הניהוליים הנדרשים לנהיגה. 

שיפור זה נצפה הן ביכולות הקשב, דהיינו במתן תשומת לב ובהתייחסות לפרטים הקטנים, הן בהפחתת האימפולסיביות, כך שחלה ירידה בביצוע פעולות לא צפויות ובחיפוש אחר ריגושים, המוביל להתנהגות מסוכנת.

 

האגודה הרפואית הקנדית אף הרחיקה יחסית והמליצה לברר את קיומה של הפרעת קשב אצל נהגים צעירים, בציינה כי מתן טיפול תרופתי, כלומר ממריצים, "מורידית את הסיכון להפרת חוקי התנועה ולתאונות דרכים בעיקר אצל נהגים חדשים הנוהגים פחות מחמש שנים".

 

* נלקח מתוך הספר "לחיות עם הפרעת קשב ADHD" הדורה 4 - איריס מנור ושמואל טיאנו.